מפסיקים לשחק בקטן.

מאז שאני זוכר את עצמי, כסף סיקרן אותי. אחד הספרים הראשונים שקראתי היה ספר על ביל גייטס. בגיל צעיר מאוד כבר חלמתי להפוך לאדם העשיר בעולם. זה היה החלום. לא להיות מפורסם, לא להיות ספורטאי, לא להיות כוכב קולנוע. להיות עשיר.

החלום הזה מעולם לא נעלם, אבל הוא השתנה.

גדלתי במשפחה ממעמד הביניים. לא היה מחסור אמיתי, אבל גם לא היה שפע. אני זוכר את השיחות בין ההורים על המשכנתא, על החשבונות, על הצורך לחסוך. אני זוכר את התחושה שכסף תמיד היה שיקול. תמיד היה צריך לחשב, לוותר, להתפשר.

כבר בגיל צעיר החלטתי שאני רוצה חיים אחרים.

בגיל 14 התחלתי לעבוד. בזמן שחברים שלי הוציאו כסף על טרנדים חולפים, קלפים, פוגים או כל השיגעון התורן של אותה תקופה, אני העדפתי לחסוך. בהמשך עבדתי במקביל לשירות הצבאי, חסכתי חודשים ארוכים, ויתרתי על בילויים, ובעיקר למדתי לדחות סיפוקים.

לא ביקשתי כסף מההורים. לא לקחתי הלוואות. לא חייתי מעבר ליכולת שלי.

אני עדיין זוכר את ההבטחה שנתתי לעצמי בגיל צעיר: לעולם לא אוציא יותר ממה שיש לי, לעולם לא אהיה חייב כסף לאדם אחר, ואת הבית שלי אקנה בלי משכנתא.

היום כבר יש לי שניים.

את המניה הראשונה שלי קניתי בגיל 16. בזמן שחברים בבית הספר רצו ישר למוסף הספורט, אני חיפשתי את מדור הכלכלה. רציתי להבין איך העולם עובד. איך כסף נוצר. למה חברות מצליחות. איך אנשים בונים עושר.

מאז לא הפסקתי ללמוד. למדתי כלכלה, השקעות וכלכלה בינלאומית. קראתי מאות ספרים, הקשבתי לאינספור הרצאות ופודקאסטים, ביליתי אלפי שעות בקריאה, במחקר ובשיחות עם אנשים חכמים ממני. לא כי הייתי חייב. כי הייתי מרותק.

יש אנשים שאומרים שאובססיה היא דבר שלילי. אני לא מסכים.

כל דבר משמעותי שבניתי בחיי התחיל מאובססיה.

כשהייתי שחקן כדורסל, הייתי על המגרש שבעה ימים בשבוע. כשיצאתי לטייל בעולם, הפכתי את הטיולים לאורח חיים שנמשך יותר מעשור. כשהקמתי את נוודים דיגיטליים ישראל, חייתי ונשמתי את הקהילה הזאת במשך שמונה שנים. כל יום. כל היום. שבעה ימים בשבוע.

לא במקרה היא הפכה לקהילה הגדולה והמשפיעה ביותר בישראל בתחום הנוודות הדיגיטלית, העבודה מרחוק והחופש הגיאוגרפי. ולא במקרה הפכתי להיות אחד האנשים המזוהים ביותר בישראל עם הרעיון שאפשר לבנות חיים אחרת.

כשאני מאמין במשהו, אני נכנס אליו בכל הכוח. אותו הדבר קרה גם עם כסף. אבל בדרך קרה משהו שלא ציפיתי לו.

ככל שהעמקתי בעולם ההשקעות, הכלכלה ובניית ההון, הבנתי שהמטרה האמיתית שלי מעולם לא הייתה להיות האדם העשיר בעולם.

רציתי להיות חופשי.

לקח לי שנים להבין את זה. לא הבנתי את זה בגיל 13. לא בגיל 20. לא בגיל 30. הבנתי את זה רק כשהתחלתי לראות שכסף הוא לא המטרה. כסף הוא הכלי.

המדד האמיתי לעושר הוא לא כמה כסף יש לך בבנק.

המדד האמיתי לעושר הוא כמה זמן יש לך.

כמה שליטה יש לך על הימים שלך. כמה חופש יש לך לבחור איפה לגור, עם מי לעבוד, מה לעשות, וממה להתרגש.

היום אני חי בין באלי לליטא. טיילתי ביותר ממאה ושבע מדינות. אני משחק פאדל כמעט כל יום. אני מקפיד על הבריאות שלי. אני מבלה זמן עם האנשים שאני אוהב. אני בוחר את הפרויקטים שמעניינים אותי באמת.

אני עובד כי אני נהנה לבנות דברים. אני נהנה לעזור לאנשים. אני נהנה לראות אנשים יוצרים לעצמם יותר חופש.

וזה בדיוק מה שהוביל אותי להקים את אקספלור מחדש.

בגלגול הראשון שלה, אקספלור עסקה בעיקר בנוודות דיגיטלית, עבודה מרחוק ובניית עסק שמאפשר לטייל בעולם. היום היא עוסקת בשאלה עמוקה יותר.

המסע שלי לקח אותי מאפס שקלים בחיסכון למצב שבו העבודה כבר אינה הכרח כלכלי. זה לא קרה במקרה, ולא קרה בן לילה. זה קרה בזכות אלפי החלטות קטנות, משמעת, סקרנות, למידה בלתי פוסקת, נכונות לקחת סיכונים מחושבים, והיכולת להקשיב לאנשים שכבר הלכו בדרך לפניי.

היום אני לא כאן כי פיצחתי איזה סוד מיוחד. אני כאן כי אני עדיין תלמיד.

ההבדל היחיד הוא שהיום אני לא מחפש להיות האדם העשיר בעולם. אני מחפש לעזור לעוד אנשים לבנות לעצמם חיים עם יותר חופש.

כי בסופו של דבר, חופש כלכלי הוא לא החופש לעשות כלום. הוא החופש לעשות את מה שאתה אוהב, עם האנשים שאתה אוהב, במקום שאתה בוחר להיות בו.

בשבילי, זה העושר האמיתי.